הרמת סינוס
הסינוסים הם חללים הממוקמים משני הצדדים של הלסת העליונה. אובדן עצם בחלקים האחוריים של הלסת העליונה נגרם מסיבות שונות כמו גיל, עקירת שיניים, מחלת חניכיים ועוד. חוסר העצם אינו מאפשר החדרת שתלים.
סוגי טיפולים – השיטות לביצוע הרמת סינוס
הרמת סינוס פתוחה
פעולה כירורגית שבה מבצע הרופא פתח או חלון בצד החיצוני של עצם הלסת כדי לאפשר גישה אל חלל הסינוס. לאחר פתיחת הפתח, מרים הרופא את קרום הרירית וממקם בין רצפת החלל לבין הרירית המורמת גרגירי עצם. בסיום החדרת הגרגרים סוגר הרופא את הפתח באמצעות ממברנה ותפרים. בתהליך ביולוגי הנמשך לפחות שישה חודשים נבנית עצם טבעית סביב החלקיקים של תחליף העצם, וכך נוצרת עצם לסת טובה ועבה, עצם המאפשרת את החדרת השתל הדנטאלי ואת קליטתו.
הרמת סינוס פתוחה מתבצעת כאשר כמות העצם בלסת פחותה מחמישה מילימטרים. לעתים אפשר לבצע הרמת סינוס פתוחה יחד עם התקנת השתלים באותו טיפול, כתלות בזמינות העצם ולפי שיקול דעתו של הרופא.
הרמת סינוס סגורה
בהרמת סינוס סגורה לא פותחים חלון אל תוך הסינוס, אלא קודחים חריר קטן מאוד (אשר משמש גם להתקנת השתל) דרך עצם הלסת מתוך חלל הפה ולא מהצד. המנתח מפריד את רירית הסינוס כלפי מעלה דרך החריר ומחדיר את גרגירי העצם ולאחר מכן את השתל.
הרמת סינוס סגורה מאפשרת תוספת עצם של שניים עד שלושה מילימטר בלבד. שיטה זו מתבצעת כאשר קיים נפח משמעותי של העצם הטבעית, נפח שיבטיח את יציבות השתל המוחדר. הרמת סינוס סגורה מתבצעת באותו טיפול יחד עם החדרת השתל.
מהלך הטיפול
הטיפול מבוצע בהרדמה מקומית והוא נמשך כשעה. לאחר הטיפול ייתכנו מספר תופעות לוואי כמו נפיחות מקומית, כאבים ודימום קל. בהתאם להוראות הרופא על המטופל ליטול אנטיביוטיקה ולשוב למרפאה לאחר כשבועיים לביקורת.
סיכונים
הסיבוך העיקרי בניתוח להרמת סינוס הוא התפתחות של זיהום ודלקת בסינוסים (סינוסיטיס). ע"מ לצמצם את הסיכונים יש צורך להקפיד על הערכה טרום ניתוחית נאותה, צילומים מתאימים, והקפדה על סביבת עבודה סטרילית.