שתלים דנטליים

ניתן להשלים את שיניים החסרות באמצעות שתלים. היתרון המשמעותי ביותר של שתל על פני גשר (כתרים מחוברים) הוא שאין צורך לבצע השחזה ולהסיר שכבת שן מהשיניים הסמוכות. השתלת שן חסרה יכולה להתבצע בכל מקום בפה, בלסת העליונה, התחתונה, בחלק הקדמי או בחלק האחורי של הלסת.

סוגי טיפול

חוסר של שן אחת – ניתן לבצע שתל בודד ולהרכיב עליו כתר חרסינה.

חוסר של מספר שיניים – ניתן לבצע מס' שתלים ולבנות עליהם מס' כתרים מחוברים שישלימו את המרווח מחוסר השיניים.

חוסר של כל השיניים בפה – ניתן לבצע מספר שתלים ולהתקין על גביהם כתרים על מנת לקבל שיקום קבוע או במקרה של שימוש בתותבות נשלפות ניתן  להתקין מספר שתלים קטן יותר ע"מ לשפר משמעותית את האחיזה של התותבת על מנת לקבל יכולת לעיסה ותפקוד אופטימלי – מחקרים רפואיים הוכיחו כי יכולת הלעיסה של מטופלים המרכיבים שיניים תותבות פחותה בהרבה מיכולת הלעיסה של מטופלים שעברו השתלת שיניים.

תהליך השתלת שיניים           

השיטה הקלאסית של השתלת שיניים מתבצעת במספר שלבים: שלב ההשתלה, שלב החשיפה ושלב התקנת השן הסופית. לאחר בדיקה מקיפה הכוללת הערכה של כמות ואיכות העצם ניתן לבצע את ההליך הכירורגי בו מחדירים שתל דמוי בורג העשוי מטיטניום אל עצם הלסת. לאחר ההשתלה יש להמתין בין שלושה לשישה חודשים. בתקופה זו מתרחש תהליך בו רקמות העצם קולטות את השתל הדנטאלי, עוטפות אותו ומטמיעות אותו בתוך העצם. לאחר קליטת השתל מבצעים חשיפה והרכבה של כיפת מתכת מעליו במטרה להכין את השתל לקראת הרכבת הכתר – בנייה של מבנה וכתר חרסינה ע"ג השתל כך שהשן המושתלת תיראה ותתפקד כשן טבעית.

סיכונים ודרכי מניעתם

לאחר הניתוח ייתכנו תופעות לוואי כמו נפיחות, דימומים, שטפי דם ועוד. בדרך כלל תופעות הלוואי יחלפו כעבור מספר ימים. חשוב להישמע להנחיות הרופא ולבצע אותן בקפדנות.

פגיעה בעצב הלסת התחתונה. לעתים, בעקבות הפגיעה, העצב יפסיק לתפקד באופן זמני או קבוע. תכנון קפדני של הרופא המטפל, צילומי רנטגן מתאימים ורופא מיומן, מקצועי ובעל ניסיון, זו הדרך הבטוחה ביותר למנוע פגיעה בעצב.

אזור ההשתלה והשתל עלולים להזדהם ולגרום לכישלון בקליטת השתל. סביבת עבודה סטרילית, טכניקה נכונה, הקפדה על ההנחיות הרופא עם סיום השתלה, שטיפות ושימוש באנטיביוטיקה מניעתית ימנעו את הזיהום.

חדירה עמוקה מדי אל חלל הסינוס בעת ההשתלה בלסת העליונה – עלול לגרום לדלקות בסינוס. תכנון קפדני של הרופא באמצעות הדמיה נכונה ומיומנות מקצועית הם הערובה הבטוחה ביותר למניעת דלקות בסינוס.